בשנת 2000 אחי נהרג בתאונה. בעקבות האובדן הקשה, אמי שקעה בצער עמוק וממושך, ופיתחה מחלה קשה. ידעתי שהסיוע שהרפואה הקונבנציונלית יכולה להציע לה הוא מוגבל, ורציתי למצוא דרך טבעית לתמוך בה. חיפשתי וביררתי, אך לא ידעתי לאיזה כיוון לפנות. 

ידידת המשפחה הציעה לי לפנות לידיד שלה, אדם מיוחד מגרמניה, שהיה ידוע בשיטות הייחודיות שלו לריפוי אנשים מסרטן. החלטתי ליצור איתו קשר, מתוך מחשבה שאולי הוא יהיה נדיב מספיק כדי לתת לי איזה עצה טובה. להפתעתי הרבה, הוא לא הסתפק בהצעות טלפוניות. הוא עשה הרבה יותר מזה. הוא הציע להגיע לארץ, ולהעניק לאמי טיפול. הבנתי שמדובר באדם לא רגיל, אדם עם שליחות ענקית, ושיש פה הזדמנות יקרה מפז לריפוי ולמידה. מובן שאימצתי את המחווה הנדיבה שלו בשתי ידיים, וארגנתי את כל התנאים עבור התהליך. 

בפגישה הראשונה של המטפל עם אמי, הוא "הודיע" לה בצורה נחרצת, שתוך שבועיים היא תקום מהמיטה ותוכל לרקוד איתו בסלון. באותו זמן, זה נשמע כמו הצהרה מנותקת לגמרי מהמציאות. כמעט מגוחכת. אמי היתה נטולת כוחות, ובקושי הצליחה להרים את עצמה מהמיטה. 

אני מודה, שהייתי די מופתע מהביטחון שהוא שידר, אך עם זאת משהו בתוכי אמר לי, שהוא לא אחד שמפזר סתם מילים, ושאפשר לסמוך עליו. מעבר לכך, בנקודה שהיינו בה, ממילא לא היה מה להפסיד. הרופאים מצידם קבעו, שאין להם איך לעזור לה יותר, ושהמקסימום שנשאר לנו הוא לנסות להקל עליה בזמן המועט שנשאר לה. והנה, האיש הזה מגיע במיוחד מגרמניה, לטפל באישה שהוא לא מכיר, וטוען שריפוי הוא לגמרי אפשרי! ידעתי שאעשה כל מה שניתן כדי להקל על אימי, והוא היה כמו הבהוב של אור בתוך מנהרה חשוכה. 

במשך שבועיים רצופים, יאנוס הקדיש את כל זמנו, מרצו והכלים שברשותו לטיפול אינטנסיבי באמי, כאשר אני צמוד אליו כל העת, מתבונן, עוקב ולומד את דרך הריפוי שלו. 

שלושה ימים לאחר תחילת התהליך, הוא הודיע לאמי: "מעכשיו, אלון הופך להיות המטפל שלך. נתתי לו את כל הידע והשיטות שברשותי לצורך הטיפול בך, ומפה- הוא ימשיך."

ואכן, כך היה. לקחתי על עצמי את הטיפול באמא, ופעלתי בהתמדה לפי ההנחיות.

למרבה השמחה- הנבואה הפכה למציאות. בתוך שבועיים בלבד, אמא התאוששה וקמה מהמיטה, בניגוד גמור למה שצפו לה הרופאים. אלה, מצידם, לא ידעו להסביר מה גרם לשינוי, אך כשראו את תוצאות הבדיקות, הם אמרו לי רק דבר אחד: "מה שלא יהיה הדבר שאתם עושים- תמשיכו כי זה עובד." 

במשך השנה שלאחר מכן, ראיתי את אמי, שהיתה קודם לכן ממש על ערש דווי, חוזרת לכוחותיה, מתפקדת ומרגישה טוב. היא אפילו הספיקה לנסוע לאיטליה לביקור משפחתי. 

לאחר שנה, היא עברה תאונת דרכים, ומשם חלה התדרדרות במצבה, עד שנפטרה. למרות הצער של הפרידה, במקרה זה כבר ידעתי, שעשיתי כל שניתן כדי לאפשר ריפוי, וכעת הנשמה שלה בחרה להשתחרר ולהמשיך הלאה.